החברים במועדון כתב! הצטרפו אליהם...

יום שלישי, 27 באוקטובר 2015

איך למקסם את הננו-ריימו?



מאת לירון פיין.

נובמבר שמח! האתגר השנתי שלכם חזר.

למי שלא מכיר – מדובר בתחרות הננוריימו (NaNoWriMo), "החודש הלאומי לכתיבת הספר", שנוסדה באמריקה ועכשיו מתרחשת בכל העולם. המטרה של התחרות: לכתוב ספר בן 50,000 מילה בשלושים יום. ולא סתם שלושים יום, הם בנובמבר – חודש מלא חגים לאמריקאים.

זה אתגר לא פשוט אך ניתן לביצוע עם קצת נחישות והתמדה. בשנה שעברה ארגנתי בישראל תחרות מקבילה, נושאת פרסים. זו היתה הצלחה גדולה מאוד, עם 80 משתתפים, כמעט 20 שעמדו באתגר – ומספר ספרים שאכן יצאו לאור, לאחר עריכות ושיופים.

השנה, לצערי, אני לא יכול לעשות את זה – אבל אני עדיין הנציג האזורי של התחרות, ואפשר לפנות אלי כדי לקבל עזרה.

אז, איך באמת כותבים 50,000 מילה בשלושים יום?  ועוד לפני כן: למה לעשות את זה?

כמה סיבות.

קודם כל, כדי פשוט לכתוב. בדיוק כך. יותר מדי אנשים שרוצים לכתוב – לא מצליחים לכתוב, בתירוצים (אמיתיים) של זמן פנוי. למי יש בכלל זמן פנוי? בטח לא לכם. ואולי דווקא כן? זמן פנוי הוא עניין של סדרי עדיפויות. הרי אתם כן רואים טלוויזיה, לפעמים. ובוהים בחלל לפעמים. ויושבים בשקט עם הקפה, לפעמים. זמן פנוי יש.

ואם אתם מגדירים לעצמכם, למשך חודש אחד, את הכתיבה בעדיפות עליונה – אתם תצליחו לשבת ולכתוב. במקום לראות טלוויזיה.

הסיבה חשובה השניה היא כניסה לרוטינה של כתיבה. ממש לפני מספר ימים אמרה לי מישהי שהיא "כותבת בסופי שבוע". ספרינטים של כתיבה, של 5-6 שעות. ולמרות זאת, היא לא מספיקה הרבה. למה? כי אנחנו מפריזים בכמה שאנחנו יכולים להספיק ב"ספרינט". אבל אנחנו ממעיטים במה שאנחנו יכולים להשיג בעבודה רוטינית, קבועה, לטווח ארוך.

ממש כמו במשל של הצב והארנב, הצבים כמעט תמיד מנצחים. אז למה אנחנו מתנהגים כארנבים? אולי כי זה קל ונוח יותר. אבל במסגרת חודש הננוריימו, אם תקדישו שעה-שעתיים קבועות ביום לכתיבה, אם תצליחו לדחוס 1700 מילה ביום – תצליחו לנצח את התחרות. זה מספר המפתח: 1700 מילה ביום.

עד לרגע זה כתבתי בדיוק 301 מילים. זה לקח לי 20 דקות. ייקח לי פחות משעתיים כדי לעבור את מספר המפתח. פחות משעתיים ביום, כל יום. במשך חודש. קשה... אבל אפשרי לביצוע.

ויש לנו הקלה אחת גדולה, שתסייע לנו לעשות את זה: אותן מילים לא חייבות להיות "טובות". הם רק צריכות להיות קיימות. להיות חלק מסיפור כלשהו, שגם הוא לא חייב להיות מצטיין. הוא אפילו לא חייב להיות טוב. מותר לו להיות גרוע. הוא רק צריך להיות קיים. זה הכל.

וזו הסיבה החשובה ביותר שתדחוף אתכם להשתתף בננוריימו: היכולת לכתוב דברים גרועים.

דממה בהיכל. עד לכאן קראתם, כדי שאגיד לכם לכתוב גרוע??? איזה מן מדריך כתיבה אני? מי היה מרשה לתלמידים שלו לכתוב גרוע? ל..לבזבז את זמנם על כתיבת משהו גרוע? ומי בכלל רוצה לכתוב משהו קרוע?! גרוע, התכוונתם...

ובכן, אחת הבעיות הגדולות ביותר שעומדות בפני כותבים, וכנראה גם בפניכם, היא הרצון לכתוב טוב. ויותר נכון: הרצון לכתוב טוב בטיוטא הראשונה. הפרפקציוניזם הזה, השאיפה הזו, היא המכשול האכזרי ביותר שעומד בפני הכותבים הטובים. כי, נחשו מה? הטיוטה הראשונה של הספר שלכם אמורה להיות גרועה.

אני חוזר שוב: היא אמורה להיות גרועה.

הטיוטה הראשונה של הספר שלכם אמור להיות גבב מילים גרועות, סביב עלילה בינונית, עם דמויות מעפנות ושגיאות כתיב לרוב. אם זה יותר מזה – קיבלתם בונוס לא צפוי. אבל זה מה שזה בדיוק: בונוס, תוספת. כי התפקיד של הטיוטה הראשונה הוא להיות חומר גלם לעריכה.

הקסם האמיתי של הכתיבה מתרחש בזמן העריכה. אתם כבר אחרי הכתיבה המאסיבית, במהלכה גיליתם את הספר שלכם, הבנתם על מה הוא, הכרתם את הדמויות והבנתם למה הן מסוגלות, כשהבורא שלהן מבולבל וטירון. עכשיו יש לכם חומר לעבוד איתו.

וזו הטיוטה הראשונה, לא פחות ולא יותר: חומר לעבוד איתו. בזמנים כתיקונם, קשה לנו לקבל את זה. אנחנו רוצים שהכל יהיה מושלם כבר מהמילה הראשונה. שלא יהיה שום צורך לתקן דברים, לשכתב, למחוק, להוסיף ולשנות. ובגלל הרצון הזה שלנו, אנחנו לא מצליחים להגיע לסיום הטיוטה הראשונה!

זו האמת: אנחנו לא מגיעים למצב שיש לנו חומר לעבוד איתו, כי אנחנו רוצים שהחומר יהיה כזה שכבר לא יהיה צורך לעבוד איתו. אוקסימורון, נכון. אבל זה המצב הרגיל שלנו.

לא בננוריימו. במסגרת התחרות הזו, אין לנו זמן לחזור ולתקן. אין לנו זמן לכתוב "טוב". ולכן אנחנו נאלצים לכתוב רע. להוציא הכל החוצה בלי לחשוב על שגיאות כתיב, עלילה, דמויות ורקע. אנחנו כותבים טיוטה ראשונה קלאסית. כמו שטיוטה ראשונה צריכה להיכתב.

676 מילים. עברה רק רבע שעה. הקצב שלי, מסתבר, גדל. כנראה נכנסתי לקצב. וזו עוד סיבה להשתתף בננוריימו: להיכנס לקצב. להתרגל לקצב.

לכתוב. פשוט לכתוב.

אז: האם אתם משתתפים בננוריימו השנה?


(מאמר זה נכתב בשוונג, בדראפט אחד, עם מינימום תיקונים ועריכות. ועדיין אפשר היה לכתוב אותו מהר יותר. להשתתפות בננוריימו לחצו כאן).