החברים במועדון כתב! הצטרפו אליהם...

יום שבת, 23 במאי 2015

העולם לא שם עליכם. תכניסו לו אצבע בעין


מאת לירון פיין

הכתיבה של ג'. ר. ר. מרטין (משחקי הכס) טובה. יש הרבה סיבות לכך שהיא טובה, אבל מה שמעניין אותי עכשיו זה האמת שבה. מרטין כותב טוב, כי מרטין כותב את האמת. ומהי האמת? ואלאר מורגוליס, חברים. Every man must die.

פאק. בסוף נמות. כל אחד ואחת מאיתנו. ומה יישאר אחרינו? אפר ואבק? ילדים? זכרונות? כל אדם מת פעמיים. בפעם הראשונה, כשהוא מת פיזית. כשהוא הופך לזיכרונות ולחלומות במוחם של מי שהכירו אותו.

בפעם השנייה הוא מת, כשאיש אינו זוכר אותו יותר. כשהנכדים, או הנינים שלו, מתים – ואיתם גם הזכרונות ממנו. ואז דממה. לעולם לא יחלמו אותו. לעולם לא יזכרו אותו. איש לא ידע שהוא היה פעם, אי פעם. לאיש לא יהיה אכפת.
ואלאר פאקין מורגוליס.

תחיו, תפעלו, תעשו, תולידו, תמותו. כמו אבן שמושלכת אל תוך הים, סך הכל תעוררו איזו אדווה קטנה, שתיבלע במהרה בתוך הגלים.

העולם לא שם עליכם. אלא אם...

*

אלא אם תכניסו לעולם אצבע בעין. תדקרו אותו כל כך עמוק, שגם אחרי שכל מי שהכיר אתכם ימות – אנשים חדשים ימשיכו להכיר אתכם. תבנו טאג' מאהל. תמציאו את הנורה החשמלית. תפתחו אייפון. תנחתו על הירח. תכתבו ספר.

האפשרות האחרונה, כנראה, היא גם הכי ריאלית. כל אחד יכול לשלוף מקלדת ולכתוב משהו. מאמר, בלוג, שיר, מחזה, או ספר. לספרים יש את אורך החיים הגדול בהיסטוריה, כי הם לא יותר ממילים כתובות על משהו. תשאלו את האחים גרים. תשאלו את מי שכתב את התנ"ך.

לכתוב ספר זה טוב. ואם כבר עושים את זה, אז חשוב לעשות את זה טוב. לעשות את זה משמעותי. לכתוב משהו שבאמת ישפיע על חייהם של אנשים. משהו שיזכה להמלצות. משהו שישנה חיים של אדם. אפילו בקצת. אפילו אם מדובר במספר שעות של הנאה ובריחה מהעולם.

כי העולם, כידוע, לא שם עליכם.

*

אז מה לכתוב?

קודם כל, אפשר לכתוב את סיפור חייכם. סליחה, אני אתקן את עצמי. את החלקים המיוחדים של סיפור חייכם. את אלה שלא היו להרבה אחרים, או את אלה שמסמלים את מה שהיו להרבה אחרים. וכאן אני אחזור שוב למיסטר ג'. ר. ר. מרטין, שכתב ספר מדהים (בעיני) בשם Armageddon Rag. זה לא סיפור פנטזיה (אם כי יש בו אלמנטים קלושים), אלא פשוט סיפור על עיתונאי מוזיקה מזדקן שכותב תחקיר על להקת רוק מהסיקסטיז סבנטיז בשם Nazgul. כן, אותם נאזגול משר הטבעות.

מה שחשוב שם, זה שהוא כתב בספר הזה את שנות התבגרותו, ואת החלום של כל הרוקיסטים האלה, ההיפים האלה, שהתנפץ על חומות המציאות של האייטיז. האיש כתב דור שלם בתוך ספר בדיוני לחלוטין, ממש לא ביוגראפי. מה שמוביל אותי לספר אחר, "נולד ב-4 ביולי", שהוא דווקא כן ביוגראפי. הוא, כמובן, הפך לסרט חזק, עם טום קרוז. גם שם, דור שלם גדל בתוך יצירה פרטית. שתזכה לחיים ארוכים, ארוכים.

*

בתוך כל אחד מאיתנו יש סיפור. כל אחד מאיתנו מייצג משהו. מראה משהו. יכול לזעוק משהו מיוחד לעולם. כל אחד מאיתנו יכול להכניס לעולם אצבע בעיניים, להכריח אותו להקשיב לנו.

היום זה גם הרבה יותר קל, בגלל שמעשית – כל אחד יכול להוציא ספר, שלפחות ייראה משמעותי. ויתפוס מקום משמעותי לצד ספרים אחרים, מוכרים הרבה יותר.

כל אחד מאיתנו חייב, לעצמו, להוציא את הסיפור שלו החוצה.

רק תעשו לי טובה? תעשו את זה טוב.