מאת לירון פיין
"איך שיר נולד? כמו תינוק"
(יהונתן גפן).
*
החלטתי לכתוב את המאמר הזה אחרי שתי שיחות
שניהלתי אתמול. אחת עם מוכשרת שנמצאת בתחילת כתיבת ספר (היא כרגע על 30,000 מילה,
ממש בהתחלה – לדעתה); האחרת – עם מוכשר שבדיוק סיים לכתוב את המילה האחרונה,
בדראפט הראשון, של הספר הראשון שלו. 60,000 מילה.
המשותף לשתי השיחות האלה היה הלם המציאות.
נקודת המפגש הזו, בין אמנות למסחר. בין הקסם הכתוב לבין הקורא, שצריך לשלם עבורו.
שני המוכשרים האלה תפסו את הכתיבה שלהם
כמשהו מאוד רומנטי. מאוד אמנותי. מאוד "מעיין פנימי הנובע פרא" כזה. כשניסיתי
להסביר להם את המציאות, פתאום הבנתי שהרבה מאוד סופרים שותפים לדיעה הזו. כמובן, אף לא אחד מהספרים הוגש להוצאות הספרים. הכותבים שלהם חשבו, ועדיין חושבים, שצריך לכתוב קודם את הספר. אני לא יכול
להאשים אותם. גם אני חשבתי פעם ככה.
תחי התמימות. ובעיקר בישראל.
*
ובכן, אולי שירים נולדים כמו תינוקות, אבל
ספרים – לפחות בארה"ב, בהוצאות הגדולות והחשובות – נולדים כמו החלטות עסקיות.
תשכחו מהרומנטיקה. תשכחו אפילו מהכתיבה. ככה
זה עובד באמת:
הסופר, ואני מדבר גם ובהחלט על סופרים
מוכרים שכבר הוציאו ספר או חמישה, מוציא תחת ידו הצעות לספר. עמוד, שניים, זה הכל.
בהצעה הזו הוא מתאר את אופי הספר, את העלילה, את הדמויות, את הז'אנר... אולי הוא גם
מוסיף דוגמת כתיבה. פרק דמי. זה מאוד מאוד דומה להצעות פיתוח תסריט ששולחים לקרנות
בישראל (והחברים מענף הקולנוע יבינו). מי
שרוצה לדעת על זה עוד ישמח
ללחוץ כאן (וד"ש לג'יין).
עכשיו מגיע החלק הקשה והארוך. הסוכן הספרותי
של אותו סופר צריך לאהוב את ההצעה הזו, ולחשוב שיש לו סיכוי סביר למכור אותה לאחת
ההוצאות. אם הסוכן לא אוהב את ההצעה – היא נגנזת. הסופר צריך לכתוב אחרת.
אם אין לאותו סופר סוכן ספרותי, אז העבודה
יותר קשה – כי ההצעה צריכה לשכנע סוכן ספרותי כלשהו ששווה לו בכלל לעבוד עם אותו
סופר. זה לא קל. זה לא קל! יותר משזה קשור באיכות ההצעה, זה קשור באיכות הסוכן, בקשרים
שיש לו עם העורכים בהוצאות, ובמשהו החמקמק הזה, של "מה השוק מחפש היום".
כך או כך, באיזשהו שלב ההצעה עוזבת את
הסופר, וכמו מרקו – הולכת לחפש אמא.
זה יכול לקחת חודשים עד שהיא תמצא הוצאה
חמה. זה יכול לקחת גם שנה. ההוצאות מתמודדות עם עשרות אלפי הצעות שונות, שמוגשות
מדי שנה על ידי אלפי סופרים. רק מעטות מההצעות האלה מתקבלות על ידי הסוכנים,
ומתוכן – רק מעטות מתקבלות על ידי העורכים בהוצאות, ובאמת מגיעות לקהל הרחב.
שיקולי הבחירה? קודם כל, ההערכה של אותה
הוצאה לגבי הסיכוי שלה למכור אותה לחנויות הספרים (לא לקהל הרחב – ההוצאות מוכרות
לחנויות, לא לאנשים).
לא פעם ההחלטות האלה מוטעות, מרגיזות,
מעצבנות. ישנה סדרת ספרים שאני מאוד אוהב (בינתיים שני ספרים) בשם The Shambling Guides. היא מתרחשת בעולם בו כל
מיני ישויות על-טבעיות (אלים, ערפדים, זומבים ו..."דברני ערים") חיים
במקביל לאנשים הרגילים, ותכל'ס כוכבת הסדרה היא עורכת מגזין טיולים לקהיליית העל-טבעי.
יש לה נטייה להסתבך בצרות.
ספרים מבריקים לדעתי. ו... הופ, לאחרונה
התבשרתי שלא יצא ספר שלישי, כי ככה החליטה ההוצאה. קריזה.
נחזור לעניין. הלוך הלכה לה ההצעה לחפש
הוצאה. התדפקה על הדלתות, צלצלה בפעמונים, עברה משולחן לשולחן, ו...אם היא מצאה
בסוף? הללויה. הסופר מקבל מקדמה לכתיבת הספר – ורק אז מתחיל לכתוב אותו, בליווי
אחד העורכים של אותה הוצאה.
כן, ככה זה עובד. הספר נכתב לשוק – כי זה
מה שבאמת. שוק של קוראים, שוק של חנויות.
*
האם זה פחות אמנותי?
לדעתי, לא. כלומר – זה יכול להיות, והרבה
מאוד ספרים "מסחריים" יוצאים לשוק, על חשבון ספרים
"אמנותיים". אבל זה שהרבה אנשים אוהבים ספר, הופכים אותו לפחות טוב? לא
בעולם שלי.
צריך לזכור שהאמנים הגדולים של הרנסנס
עבדו בשביל כסף, ויצרו עבודות מוזמנות. ליאונרדו, מיכלאנג'לו... כולם.
מעבר לכך, כמעט כל הספרים
ה"גדולים", האמנותיים, שנכתבו בשבעים השנים האחרונות – נכתבו באופן
שתיארתי. המשוואה פשוטה: כדי ליצור ספר, צריך לשבת ולעבוד עליו. ולכן צריך למכור
אותו קודם להוצאה, ולקבל מקדמה.
המקדמה יכולה להיות קטנה או גדולה, 1,000
דולר או 100,000 דולר (נחשו כמה אתם תקבלו. אה, שכחתי, אתם ישראלים. גם אני), אבל
ברוב המוחלט של המקרים – זה הסכום היחידי שהסופר יראה מהספר. למה? כי ההכנסות
הראשונות מהספר, עד להחזר המקדמה, הולך להוצאה. רוב הספרים לא מחזירים את עלות
המקדמה עליהם.
*
ומה נשתנה היום?
האם אמזון מאפשרת לסופרים להיות יותר
אמנותיים? כן. כי אפשר לכתוב ספרים גם בלי למכור אותם להוצאה קודם. הם יכולים לצאת
לאור בהוצאה עצמית, ואם יהיה להם מספיק קוראים – הם גם יצליחו, ויכניסו לסופרים
שלהם הרבה יותר מהמקדמה. לשמחתי, הסופרת של ה-Shambling
guides
הצהירה שהיא כנראה תוציא את הבא בתור בעצמה. אני בטוח אקנה אותו.
אבל את האמת הבסיסית, אמזון לא משנה. ספר
עדיין נכתב לקוראים, ועדיין נכנס לשוק. כדי שהוא יצליח, כדאי "לכתוב
לשוק". לכתוב אותו בדרך בה אנשים יאהבו אותו. גם כאן יש אופנות, ומגמות.
ולכן אני אומר: רוצים לכתוב ספר מצליח? תכננו
אותו קודם. תתייעצו לגבי הספר. גם אני יכול לעזור בעניין הזה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה