החברים במועדון כתב! הצטרפו אליהם...

יום רביעי, 4 במרץ 2015

עריכה ספרותית לסופר העצמאי (והדלפון)

מאת לירון פיין



בימים האחרונים הלכו והצטברו על שולחני לא מעט שאלות על עריכה. לא על עריכה לשונית (בכל מקרה, כשמתרגמים לאנגלית ומוציאים באמזון זה אמור להיפתר), אלא עריכה ספרותית. האם כדאי לשכור עורך? למי לפנות? ומה זה בכלל?

דעתי האישית אינה פופולארית. בספרים שלי אני לא משתמש בעורכים ספרותיים, אבל הרוב המוחלט של המומחים בתחום חושב שפשוט חיוני לפנות לעורכים, וכי עורך טוב יכול לשדרג כל ספר. הוא יכול להצביע על (ולפתור) כשלים בעלילה, חלקים משעממים, חוסר אמינות, דמויות שצריכות פיתוח...

בקיצור, לדאוג לכל הדברים ש(לדעתי) סופר מקצועי, מיומן וחרוץ צריך להבחין בעצמו! ולפתור בעצמו. אם לא בדראפט השני – אז בשלישי. ואם לא בשלישי – אז ברביעי.

*

אבל יש, כמובן, שתי בעיות.

1. רוב הסופרים העצמאיים באמת צריכים עריכה. לרובם זהו ספר ראשון או שני, אין להם עשרות שנים של כתיבה ברזומה, ולכן הם אינם מספיק מנוסים ומיומנים. הם זקוקים לכלים מקצועיים - ולרוב הם אינם יודעים בכלל שכלים כאלה קיימים.

2. עלות העסקת עורך מקצועי מתחילה ב- 5,000 ₪ ומסתיימת באפס נוסף מימין. לא כל אחד יכול להרשות לעצמו להוציא כאלה סכומים.

אז מה אפשר לעשות?
ובכן, הרבה.

אני משתמש במספר טכניקות מעולות של עריכה עצמית, שכל סופר חייב לדעת וליישם. שימוש נכון ומעמיק בטכניקות האלה יכול לחסוך לחלוטין את עלות העורך, במקרים רבים. וגם אם לא – להפוך אותה לקלה יותר, קצרה יותר, וזולה יותר.

מעבר לכך, הטכניקות האלה ישדרגו מהותית את הספר שלכם. זה, כשלעצמו, שווה את המאמץ.
מוכנים למאמץ?

נתחיל.


1. ניתוח הספר תוך שימוש בחכמת ההמונים

עורך מומחה יקרא את הספר שלכם ויבחין בבעיות שלו. אדם שאינו מומחה לא יוכל לראות את כל הבעיות - אבל עשרה קוראים שונים יראו גם יראו, ואולי אף יבחינו בבעיות נוספות שחמקו מזוג העיניים הבודד של העורך. מחקרים רבים המחישו עד כמה חכמת ההמונים יכולה להביא לתוצאות טובות יותר מזו שח מומחה בודד, ומנסיוני זה באמת כך.

אז, מה שצריך לעשות: לתת את הספר לאנשים, לקרוא. כמובן שכדאי שהאנשים האלה יהיו חלק מקהל היעד של הספר. הם יכולים להיות חברים, אבל לא חייבים. אפשר אפילו גם לשלם להם קצת. ולבקש מהם חוות דעת.

חשוב: כאשר נותנים למישהו להעריך טקסט, צריך לכבד אותו. הטקסט חייב להיות ידידותי לקריאה, אחרי הדראפט השני, נקי (ככל האפשר) משגיאות כתיב ומפוצל לפסקאות כמו שצריך.

עכשיו צריך לחכות לתשובות.  תתכוננו: חלק יאהבו את הספר, חלק ישנאו אותו, חלק יגידו שהוא יכול היה להיות טוב אבל יש לו בעיות.

אגב, מישהו שאומר "התחלתי לקרוא את הספר, אבל בשלב כלשהו לא יכולתי להתפנות אליו ולכן לא סיימתי", בעצם מתכוון ש"הספר היה משעמם מדי, בשלב כלשהו פשוט איבדתי עניין". חשוב מאוד לדעת איזה שלב זה! איפה בדיוק הוא נתקע. זו הנקודה שתצטרכו לשפר.

*

ועכשיו, הקשיבו היטב לכל הדברים הרעים. רשמו ועכלו אותם.

אל תיקחו אותם אישית: האנשים שאמרו אותם עושים את זה כי הם אוהבים אתכם ורוצים לעזור לכם! וכל "דבר רע" כזה הוא בעצם מתנה נפלאה שהם מעניקים לכם. אלפי שקלים שהם חוסכים לכם.

מנסיוני, ככל שהביקורת קשה יותר ו"מרושעת" יותר – כך היא טובה יותר ומועילה יותר. אז תבלעו את הרוק, תבליעו את הצורך לתת לבנאדם בעיטה מסובבת לתוך המוח שלו (שבמילא לא מבין כלום, אחרת איך הוא היה יכול להגיד דברים כאלה על הספר שלכם?), זייפו חיוך ואמרו תודה.

(אחרי שהבנאדם ילך, אני מרשה לכם להגיד, בשקט, "תיחנק הלוואי").

*

בדרך כלל לוקח לנו יומיים שלושה כדי להתאושש מהביקורות הרעות. זה לא מספיק זמן כדי באמת להאמין להן. ובגלל שאנחנו קצרים בזמן, צריך לשבת, לקרוא אותן וליצור צ'ק ליסט שלהן.

ועכשיו צריך לשאול את השאלה הזו: מה אם הן נכונות?

שימו לב: לא לשאול "האם הן נכונות" (ברור שהן לא, הרי הקורא אידיוט והספר שלנו מושלם). אלא "מה אם". מה אם (הגיהנום קפא ו)הן נכונות?

מה אם הדמות הזו באמת לא אמינה? מה אם באמת הקטע ההוא משעמם? מה אם הזמנים מבולבלים. מה אם באמת לא מבינים את המניע שלה?

ואז להתחיל לתקן את הדורש תיקון.  


2. תיקונים טכניים

הדבר שהכי קל לתקן בספר, הוא תיקונים טכניים עובדתיים. לוחות זמנים, המשכיות, מקומות.

לשם כך כדאי להשתמש בכלים הבאים:
  • יצירת ציר זמן של האירועים בספר (של כל האירועים!)  
  • יצירת מפה פיזית של המקומות בהם מתרחש הסיפור
  • יצירת תרשים של הדמויות, תיאור שלהן, ומערכות היחסים ביניהן


3. מי הגיבור?

הספר שלכם עוסק בגיבור הספר שלכם.

זו אקסיומה שאינה נתונה לוויכוח. בדיוק כמו השאלה "למה האחרונים תמיד בסוף".

הספר שלכם עוסק בגיבור הספר. כלומר: הגיבור הוא הדמות הדומיננטית בו. הוא מוביל את העלילה. הוא מופיע בהתחלה והוא (או גופתו, שתחיה) יהיה גם בסוף.

נשמע טריוויאלי? ובכן, קרוב למחצית הספרים אותם בחנתי בשנתיים האחרונות, לא היו כאלה. כלומר, היה להם גיבור – אבל הוא הופיע פחות מדמויות המשנה, היה הכי משעמם, היה זה שאם נשלוף מהספר – כמעט לא ירגישו.

התיקון: שנו את הספר כדי שהגיבור יהיה באמת גיבור. או שתשנו את הגיבור.

2. איפה הקונפליקט?

בבסיס כל ספר יש קונפליקט חזק. הוא זה שמניע את הספר, הוא זה שהופך אותו למעניין.

אותו קונפליקט צריך להופיע קרוב מאוד להתחלה, ובוודאי בפרק הראשון. הוא חייב לעסוק בגיבור, הוא חייב לפגוע בגיבור. זה מה שיגרום לקוראים להתרגש מהגיבור. 

הקונפליקט צריך להיות לאורך כל הספר, ולהיפתר בסופו.

אין מספיק קונפליקט? חדדו אותו! הפכו אותו למשמעותי.

3. עלילה ועלילות משנה.

העלילה המרכזית עוסקת בגיבור ובקונפליקט. עלילות המשנה צריכות להיות שזורות בה, נובעות ממנה או מושפעות ממנה.

אין קשר בין העלילה לעלילות המשנה? לא טוב. צרו את הקשר.

עלילות המשנה חזקות יותר מהעלילה המרכזית? לא טוב. סדרו את זה.

4. איפה המתח?

מתח הוא הפער בין המצב כרגע – לבין מה שיכול לקרות עוד רגע, אם אירוע כלשהו יתרחש. זה הפער בין המצב הרגוע לפני ששעון הזמן מגיע לאפס – לבין התפוצצות הפצצה. זה הפער בין האהוב שכורע ברך ומבקש נישואין – לבין התשובה של אהובתו, בפני אצטדיון הומה אדם.

מתח הוא מה שיגרום לקורא לרצות לדעת "מה קורה עכשיו". להעביר עמוד.

אם הספר משעמם, אם אנשים פורשים באמצע, סימן שאין מספיק מתח. לכן עליכם ליצור אותו, להגביר אותו, להוסיף אותו. כל פרק. כל סצנה. כל פסקה.

5. איפה אנחנו?

ספר טוב לוקח את הקורא לעולם אחר. ללונדון הוויקטוריאנית, למסדרונות הכוח של הבית הלבן, לביבים של תל אביב, לתיכון בבוסטון, לארץ התיכונה או לתחנת חלל המקיפה כוכב עוד אלף שנה.

זה חלק מהקסם של הספר. לכן עליכם לבדוק האם התפאורה מספיק חזקה וברורה. האם היא אותנטית? איך היא משרתת את העלילה, את הקונפליקט, את הגיבור?

טיפ חשוב: אל תשתמשו במיקום כלשהו רק פעם אחת. תשתדלו, תמיד, לאזכר לפחות מיקום כלשהו פעמיים במהלך הספר. זה נותן תחושה של היכרות וזיכרון לקוראים.

6. מה נסגר עם הדמויות?

אף אחת מהדמויות בספר שלכם לא חייבת להופיע בו, אתם יודעים. היא שם – כי אתם החלטתם שיש לה סיבה ותפקיד. גם הקורא צריך לדעת את זה. לכן ודאו שלכל אחת מהדמויות יש:
  • סיבה אמיתית להיות בספר
  • תפקיד מאוד מאוד ברור
  • התנהגות אמינה, כאילו שהיא באמת דמות במציאות
  • סיפור רקע שמצדיק את התפקיד ואת ההתנהגות שלה
  • התפתחות כלשהי


7. בלה בלה, בלה בלה בלה

דיאלוגים, בדרך כלל, הם עקב אכילס של הכותבים. זו אמנות בפני עצמה, עם אינספור טכניקות לשיפור עליהן ממש לא אעבור כאן. אבל יש דרך אחת, חזקה במיוחד, לשפר אותם - גם בלי לדעת איך.

פשוט לקרוא אותם בקול רם. 

ואז להקשיב לעצמכם. האם אנשים באמת מדברים ככה, כמו שכתבתם? האם אתם הייתם מדברים ככה? אם לא, שנו את הדיאלוג כדי שיהפוך לריאליסטי וטוב.  

*

זה הכל להפעם.

קצת ארוך, אבל אם תאמצו את הטכניקות האלה – תחסכו המון כסף, ותשפרו מהותית את הספר שלכם.